בס''ד התשע"ח  

Young Israel of Dallas Synagogue 2018  (5778 - '79)

 

Holidays: 

Rosh Chodesh Tamuz - June 13-14 / 30 Sivan-Tammuz 1

 

Shabbat Updates: (June 8-9 th/ 25-26 Sivan)

Parashat Shelach Lecha - שלח לך

Erev Shabbat
 
7:30 PM candle lighting
 
6:40 PM Shir Ha'Shirim / Mincha / Kabbalat Shabbat  

Shabbat
 
8:15 AM Shabbat Shachrit

Torah classes
6:45 PM  In English w/Elishama Medina | בעברית עם רבי משה פוזיילוב
             
7:45 PM Finishing all together the book of Tehilim
 
8:00 PM Mincha / Seudah Shelishit / Arvit
 
9:18 PM Shabbat end
 
*Sipur L'shabbat below

-----------------------------------------------------------------------------------

ALL WEEK:

Sunday

Shachrit - 8:00 AM 

Mon-Fri

Shachrit - 6:30 AM

Mincha/Arvit - 7:55 PM

סיפוּר לשבת

ניסיון ההודאה – אוריאל לוף
עידו הוא אב מסור ואוהב לביתו התינוקת. מניסיון של אב טרי הוא יגיד לכל מי שישאל שאין תענוג גדול מלהיות אבא - ואין דבר קשה יותר, אפילו מלילות ללא שינה, מהקושי הרגשי לראות את התינוקת שלך בוכה מכאב בטן ולדעת שאין לך הרבה מה לעשות. וכל זה עוד בלי לדבר על צמיחת השיניים...
באופן הנורמלי נצפות בטיפת החלב רק אימהות, אבל הפעם אשתו של עידו לא יכלה להגיע ולכן שלחה אותו במקומה. כך מוצא עידו את עצמו בבוקר אחד כשהוא מגלגל את עגלת התינוקת לתחנת טיפת החלב הקרובה, ומתיישב בפינה ריקה בחדר המתנה גדוש בעגלות ונשים.
כשמגיע תורו להיכנס לאחות הוא לא יודע אם לשמוח או לא, בגלל שבחיסונים הקודמים הגיבה שילת התינוקת בחום ונפיחות. אבל הפעם, תודה לא-ל, הבכי שלה היה חלש יותר והיא אפילו שלחה חיוך לעברו מעל המשקל.
הוא הוריד אותה מהמשקל והאחות הסבירה לו כמה דברים בסיסיים שהוא 'בטח כבר יודע' (ובכל זאת היא אומרת אותם), היא מסבירה לו איזה ויטמינים צריכה שילת לקבל מעכשיו וכמה דיבורים על עקומת הגדילה המקובלת. כשעידו יוצא מטיפת החלב הוא מרגיש סיפוק מההצלחה במשימה והתחושה הזאת גורמת לו ללכת מיד לבית המרקחת, בלי לעבור לפני כן בבית.
הרוקחת הוותיקה שהייתה שם קיבלה לא מזמן את התואר אישה שכולה. הבן שלה מת כתוצאה מתרופה לא מתאימה שניתנה לו בטעות בבית החולים וגרמה לו לקריסת מערכות. את הכאב החד שחותך את הלב שלה בכל רגע שהיא נזכרת בחיוך השובב של בנה, היא מנסה לרכך איכשהו בעבודה מצילת חיים. עם כל הנשמה והכוח היא מייעצת לפציינטים ומנסה לתת ולהציל חיים.
את כל זה עידו לא ידע - בתורו הוא ניגש לדלפק ומבקש ברזל וויטמין C הרוקחת מסבירה לו מאיפה לקחת את הוויטמין ובינתיים נכנסת לחדר התרופות כדי להביא את הברזל. על המדף שהיא הפנתה אותו אליו רואה עידו רק קופסאות של טבליות. בנימוס הוא ממתין לרוקחת וכשהיא מגישה לו את הבקבוק של הברזל הוא שואל אותה איפה יש ויטמין C בטיפות.
'למה אתה צריך בטיפות?' היא מתעניינת. 'מה זאת אומרת, זה בשביל תינוקת! היא עדיין לא יודעת לבלוע כדורים', צוחק עידו בעייפות. 'מה?' מתפלאת הרוקחת: 'ממתי נותנים ויטמין C לתינוקות?'
'אבל זה מה שהאחות בטיפת חלב אמרה...' אמר עידו בלאות, אין לו כוח להתחיל להתווכח עכשיו עם הרוקחת. אבל משום מה הרוקחת דווקא כן הייתה בקטע של ויכוחים, לפחות כך זה היה נראה, כי היא עמדת על שלה בתוקף: 'לא נותנים ויטמין C לתינוקות, אני לא יודעת מה בדיוק האחות אמרה, אולי אשתך לא הבינה אותה נכון...'
'תראה אני לא יודעת של מי הטעות. ויטמין C לא נותנים לתינוק, נקודה' מבחינתה העניין סוף פסוק. 'האחות יודעת מה שהיא אומרת. אולי תבדקי שוב?'
הרוקחת מניחה את הידיים על המותניים שלה בקריאת תיגר: 'נתתי לך תשובה ואני לא אשנה אותה. אולי האחות טעתה...'
'היא לא טעתה!' עידו כבר כעס, באמת. 'האחיות של היום לא יודעות מה הן מדברות. לפעמים אני שומעת מהן כאלה שטויות! מחקרים חדשים, ניסויים. שיעשו את הניסויים האלו על הילדים שלהם...' אומרת הרוקחת בלעג.
'את יודעת, יכול להיות שמה שאת אומרת על האחיות זה בדיוק מה שהן חושבות על הרוקחים. אז אולי את הניסויים שלך, תעשי על הילדים שלך ולא על הילדה שלי?!' אמר בשקט, תוך כדי שהוא משלם על הברזל ויוצא. המבט הפגוע שלה רודף אחריו בדרך הביתה. היא נעלבה מאד ממה שהוא אמר לה והמצפון שלו הבהב לו שהוא עשה משהו שלא ראוי לעשות.
עידו התקשר לאשתו ותיאר לה מה קרה. 'עידו' עוצרת אותו אשתו: 'שמת לב איפה הטעות?'
'איזו טעות?' שאל עידו. 'בוויטמינים. האחות אמרה לך ויטמין D נכון?'
'נכון!' הוא מכה על המצח בתסכול: 'מה אני עושה עכשיו? לא נעים לחזור לבית המרקחת ואני גם רחוק משם כבר! אולי תלכי את?' מציע בתקווה. אבל הוא יודע היטב שעד שאשתו תוכל ללכת יעברו כמה ימים והתינוקת כבר חייבת לקבל את הוויטמין להיום.
כשהוא נכנס שוב לבית המרקחת וראה את פניה של הרוקחת, הוא הבין שעשה את המעשה הנכון, בהתחלה היא התעלמה ממנו והרימה את הראש רק כשפנה אליה בשנית. אבל כשהיא הבינה שהוא מודה שטעה והוא בא להתנצל על ההערה הצינית שאמר, היא כל כך התרגשה!
'תדע לך, שמאד נפגעתי ממה שאמרת ואני אם שכולה. הבן שלי נהרג כתוצאה ממינון לא נכון של תרופה, אתה לא יודע איך המשפט שלך ניסר לי את הלב!' אמרה ומחתה את דמעותיה. 'אבל כל הכבוד לך! אנשים אחרים היו מעדיפים להיבלע באדמה ושלא תתגלה הטעות שלהם. כל הכבוד שתיקנת את מה שקלקלת ובצורה המושלמת ביותר...'
***
כמה פעמים קורה לנו שאנחנו מתווכחים, מתדיינים ובסוף מגלים ש.. (לא נעים אבל מציאות) – אבל טעינו. את הדבר הזה ראינו אצל המרגלים, הם ידעו היטב שהם מוציאים את דיבת הארץ וגם אם מישהו מהם התחרט על כך, לא היה לו את האומץ לבוא ולומר – טעינו. אנחנו צריכים לדעת להיזהר בדברינו. נקודת הפתיחה של כל הידברות צריכה לבוא מתוך הכרה שיש כאן אדם בעל רגשות ודעות שונות, רק בצורה כזאת לא נפגע בזולת, ונוכל להגיע ביתר קלות לאמת… 

Come Visit!

6504 Dykes Way
Dallas, TX, 75230

(972) 386-7162